הדירקטוריון החברתי מוגדר כהנהלה העליונה של הארגון או התאגיד אשר קובע את האסטרטגיה שלו ואת יעדיו. מה שכן, בארגון חברתי, עמותה או חל”צ, לעיתים נדמה כי המודל של דירקטוריון פחות מתאים וכי הוא זר ומיובא בעצם מתוך חשיבה על תאגיד ציבורי או ממשלתי וכי בא לייצג ולהגן על בעלי המניות בתפיסה קפיטליסטית.
מרגרט מיד, אנתרופולוגית אמריקאית, טבעה את האמירה “לעולם אל תטילו ספק בכך שקבוצה קטנה של אזרחים מודאגים ואכפתיים יכולה לשנות את העולם; זה הדבר היחיד שאי־פעם הביא לשינוי.” כביכול רוח הוולונטריות אליה התייחסה מיד, העומדת בבסיס העשייה החברתית, מנוגדת לרוח הדירקטוריון, כפי שהוצג. זאת מכיוון שהיא מכניסה היררכיה ארגונית ויחסי כוחות בין כלל השחקנים.
אך ניתן להסתכל על הדירקטוריון החברתי בדיוק מאותה נקודת מבט אותה הציעה מיד – הדירקטוריון החברתי, בהיותו גוף וולונטרי, מייצג את הקהילה אותה משרת הארגון, את אוכלוסיית היעד, את קהילת התורמים, את החברה כולה. לכן הוא עצמו גוף וולונטרי – כשלצד זאת מונחת על כתפיו אחריות רבה.
מהי האחריות שחלה על הדירקטוריון החברתי? וכיצד גוף זה יכול להוות המנוף של הארגון?
בסרטון הזה ניתן למצוא את הבסט פרקטיס לכך.