למה שותפויות?
המציאות של ימינו העצימה את ההכרח והצורך לעבוד בשותפויות. לאור מגמה הולכת וגוברת של “בעיות נבזיות” – בעיות שמאופיינות בהיותן מורכבות, ללא גבולות ופתרונות ברורים, ושהמידע הנדרש לפתרונן סותר או חלקי . הן מחייבות שילוב מאמצים, משאבים ומקורות ידע מכלל המגזרים על מנת לאפשר התמודדות יצירתית, יעילה ובת קיימא דיה.
לאור אלו, שיתוף פעולה בין מגזרי הפך לנדבך קריטי בהתמודדות אפקטיבית עם בעיות חברתיות. כיום, יותר מתמיד, מתחזקת ההכרה כי נדרש שילוב מאמצים, משאבים ומקורות ידע, מכלל מגזרי החברה – השלטון המרכזי, השלטון המקומי, המגזר העסקי והחברה האזרחית – על מנת לאפשר התמודדות יצירתית דיה, יעילה ובת קיימא עם האתגרים החברתיים-כלכליים שלפתחנו.
יצירת שותפויות מאפשרת לארגון לחלוק מהמיומנויות והיכולות שלו עם אחרים, ו”ליהנות” ממשאבים ויכולות שאין בידיו. שילוב ומינוף של יכולות ומשאבים, מאפשר לייצר פתרונות איכותיים יותר, חדשניים יותר, יעילים יותר ובני קיימא.
למה הדירקטוריון?
שותפות אינה משימה בלבד. היא חלק מתרבות ותפיסת העבודה הארגונית. ככל שהארגון פועל בשיתופיות, או מעוניין לקדם אותה כחלק בלתי נפרד בעבודתו, כך גם לדירקטוריון יש תפקיד מכריע בנוגע לשותפויות – כמי שמתווה את הדרך והאסטרטגיה הארגונית, ביניהן השותפים ובעלי העניין שמחוץ לארגון.
איך מבצעים זאת?
השיטה לבניית שותפויות ולניהולן פותחה על ידי ג’וינט-אלכא על בסיס ניסיון בניהול עשרות סוגי שותפויות.
השיטה מתווה תהליך שלם, הכולל: ייזום שותפות, עיגונה, ביסוסה וניהולה השוטף עד שלבי הסיום. השיטה, כמו שותפות, מורכבת משבעה שלבים (או שבע קומות) כאשר לכל שלב יש את המאפיינים הייחודים.
השיטה ניתנת ליישום על שותפויות קטנות וגדולות, חד-מגזריות ורב-מגזריות, ובלבד שסוג השותפות אופיין כראוי. הכלי נועד למובילי שותפויות באשר הם.