דירקטור חדש בעמותה מגיע לסביבה משפטית שונה מזו הנהוגה בחברה העסקית.
[דירקטור בעמותה מכונה “חבר ועד מנהל”. יחד עם זאת, לשם נוחות ואחידות במושגים – המושג דירקטור מתייחס גם לחבר וועד מנהל, ודירקטוריון מתייחס גם לוועד המנהל של העמותה.]
חלק א’ – ההבדלים בין טיפוסי ההתאגדות השונים רבים ומגוונים:
- מנוע הפעילות
- חברה עסקית מבוססת על תכלית השאת הרווח של בעלי מניותיה. זוהי גם משימתו הראשונה של הדירקטור בה.
- עמותה מתאגדת לצורך קידום מטרה אידיאולוגית ונאסר עליה לאמץ מטרה שעיקרה השאת רווחים. פעילותו המרכזית של הדירקטור היא לפעול לקידום מטרותיה המוצהרות של העמותה.
- מעמד החברות
- חברה עסקית שייכת לבעלי מניותיה. המניה אותה הם מחזיקים מהווה נכס קנייני בעל ערך.
- עמותה איננה רכושו של אף חבר אינדיבידואלי. היא שייכת לקולקטיב חבריה ואף אחד לא יכול לטעון לבעלות בה. בהתאם חבר עמותה איננו יכול למכור, להעביר או להוריש את חברותו – והחברות איננה נחשבת נכס[1].
- שיח אינטרסים
- בחברה עסקית יש ממשל תאגידי אנכי. בראש פירמידת האינטרסים עומד האינטרס של בעל המניות ומנגנוני המשילות כולם כפופים לאינטרס זה.
- בעמותה, אין לאף קבוצה של בעלי זיקה אינטרס עדיף וכל המעורבים בה נדרשים לקדם את מטרותיה. באופן זה ניתן לתכנן מבנים ומנגנוני ממשל תאגידי שונים מהנהוג בחברה העסקית, אשר נותנים מקום לאינטרסים ובעלי זיקה נוספים כדוגמת תורמים ומתנדבים.
- נעילת נכסים
- בחברה עסקית יכולה החברה לחלק את נכסיה לבעלי מניותיה;
- בעמותה, הנכסים ננעלים לטובת קידום המטרות ובהתאם חל איסור על חלוקתם. במקרה של פירוק החברה, אסורה חלוקה, והחוק קובע כי נכסיה ועודפיה יעברו לעמותה אחרת עם מטרות דומות.
חלק ב’ – מבנה ארגון המגזר האזרחי (עמותה / חל”צ):
אסיפה כללית
היא הארגון הבכיר. מורכבת מחברי העמותה או מבעלי המניות של החל”צ. היא מוסמכת בין היתר למנות את הוועד המנהל, ועדת הביקורת, רואה החשבון המבקר, לאשר את הדוחות הכספיים, לאשר תיקונים למסמכי ההתאגדות ולמטרות הארגון וכיוצא באלה;
- דירקטוריון העמותה (הוועד המנהל) הוא הגוף הניהולי העליון. כל סמכות שלא נתייחדה בחוק למוסד אחר תהיה בידיו. הדירקטוריון אחראי לקבוע את מדיניות העמותה, לאשר את התקציב, למנות את המנכ”ל ולפקח על פעילותו, לקבוע נהלים בכתב המסדירים פעילויות שגרתיות בעמותה, וכיוצא באלה.
- יושב ראש הדירקטוריון. חוק העמותות איננו מחייב מינוי יו”ר. יחד עם זאת, נהוג בעמותות רבות למנות יושב ראש, ובחלק מהמקומות, שעה שאין לעמותה מנכ”ל, ניתן למנות יו”ר פעיל שיקבל גם סמכויות מנכ”ל[2]. מעבר לכך ניתן להעניק בתקנון סמכויות נוספות ליו”ר כגון הסמכות להכריע במקרה של שוויון קולות בוועד המנהל, והסמכות לייצג את העמותה וכיוצא באלה.
- ועדת הביקורת היא גוף הממונה על ידי האסיפה הכללית[3]. המחוקק מייחס לוועדת הביקורת חשיבות בבדיקת התנהלות העמותה ומוסדותיה. לוועדת הביקורת הסמכות לבדוק את תקינות פעולות העמותה ומוסדותיה, לבחון את השגת יעדי העמותה ביעילות וחסכון, לעמוד על ליקויים בניהול העמותה ולהציע לוועד דרכים לתקנם, לבדוק את ענייניה הכספיים וכיוצא באלה.
- רואה החשבון המבקר הוא רואה חשבון שתפקידו לבקר את הדוחות הכספיים של העמותה. עמותה חייבת במינוי רואה חשבון מבקר כאשר מחזורה הכספי השנתי עולה על 1,172,933 ₪.
- מבקר פנים הינו בעל תפקיד שממונה בעמותות שמחזורן הכספי השנתי עולה על 10 מיליון ₪. תפקידו לחזק את הבקרה הפנימית בעמותה. המבקר הפנימי ממונה על ידי הדירקטוריון/הוועד המנהל בהסכמת וועדת הביקורת.
- המנכ”ל וההנהלה המעשית לעמותה אין חובה למנות מנכ”ל. בהעדר מנכ”ל, סמכות הניהול השוטפת רובצת על העמותה ויו”ר העמותה יכול להיחשב “יו”ר פעיל” כאמור לעיל. הסמכות למנות מנכ”ל הינה בידי הדירקטוריון אשר מוסמך לאתרו ולקבוע את תנאי העסקתו.
חלק ג’ – חובות אמונים של חברי ועד מנהל בעמותה:
- הכלל – על חברי ועד מנהל לפעול לטובת העמותה במסגרת מטרותיה ובהתאם לתקנון להחלטות האסיפה הכללית
- חובת האמונים העליונה של חברי ועד מנהל – לפעול לקידום מטרות העמותה. יש לכך מספר השלכות:
- על חברי הדירקטוריון לוודא כי העמותה מקדמת את כל מטרותיה המוצהרות[4];
- על חברי הדירקטוריון למנוע צבירה מוגזמת של עודפים כספיים[5]. כלל האצבע בו נעשה שימוש הוא בחינה האם במשך שלוש שנים צברה העמותה (כל שנה) סכום אשר עולה על פעמיים המחזור הכספי השנתי שלה;
- מניעת חלוקה אסורה. חברי דירקטוריון נדרשים למנוע חלוקת נכסי העמותה לחבריה או נושאי משרה בה. דירקטור חייב להראות שעשה כל הנדרש כדי למנוע את החלוקה שאחרת יחשב כמי שהפר את חובת אמוניו[6].
- עמותה צריכה להשתמש בנכסים שברשותה כדי לקדם את מטרותיה ולכן איננה אמורה לסכן אותם בשימוש בלתי זהיר או בהשקעות בעלות רמת סיכון גבוהה. ככל, עמותה צריכה להימנע מלהיכנס לגירעונות כספיים אשר עלולים לסכן את חוסנה הכלכלי:
4. לעניין חובת המיומנות, רשם העמותות קבע כי על הדירקטור להיות בעל מיומנות בענייני העמותה וכישורים מתאימים לביצוע תפקיד זה.
סיכום
דירקטור חדש אשר נכנס לראשונה לעמותה, צריך בראש ובראשונה לזכור כי פעילות העמותה מכוונת לקידום מטרותיה. תובנה זו היא הכלל המנחה את הדרג הניהולי, והיא המצפן שלאורו צריך דירקטוריון לפעול. לכן, בבוא הדירקטור למלא תפקידו, ראוי לזכור שרובצת עליו החובה לוודא כי מדיניות העמותה תואמת את מטרותיה וכי נכסיה נועדו לממן פעילות זו. מקום הדירקטור הוא מחד לעצב את .המדיניות הנתפסת על ידו כטובה ביותר לביצוע משימה זו, ולפקח על הדרג הניהולי שאכן פועל ומקדם את האמור. באופן זה, ימלא הדירקטור בצורה המיטבית את חובת אמוניו לעמותה.
המידע מונגש באדיבות: עו”ד נוי ברינט http://amutotlaw.blogspot.com/
הערות ומראי מקום:
[1] חוק העמותות קובע שעמותה היא אגודת חברים, קרי יכולים לייסד אותה שני חברים או יותר. פקודת מס הכנסה קובעת כי כדי שעמותה תוכל ליהנות מהטבות המס המגיעים למוסדות ציבור, חובה כי היא תורכב מחבר בני אדם של שבעה חברים או יותר. ולכן המספר המינימלי של חברים בעמותות הינו שבעה.
חל”צ אמנם מאופיין בקיומה של מניה, אך גם מניה זו איננה נתפסת כנכס קנייני. היכולת להעבירה מוגבלת, היא לא ניתנת להורשה ואין יכולת למכור אותה במחיר שוק.
[2] הסמכות להפוך את יושב ראש הוועד ליו”ר פעיל נקבעה בתקנות העמותות (גמול ליושב ראש ועד, לחבר ועד ולחבר ועדת ביקורת בעמותה), תשס”ט-2009. קיומו של יו”ר פעיל מאפשרת לאסיפה הכללית לאשר לגמול כספי לעבודתו. גובה הגמול נקבע בתוספת לתקנות. בנוסף התקנות מבדילות בין גמול לחברי וועד, לגמול ליושב ראש הוועד שהוא גבוה יותר.
[3] בניגוד לחברה הציבורית, בעמותה ובחל”צ ועדת הביקורת איננה ועדת משנה של הועד/דירקטוריון, אלא מהווה מוסד עצמאי הממונה ישירות על ידי האסיפה הכללית.
[4] בהתאם חבר וועד צריך לוודא כי העמותה מקדמת את מלוא המטרות עליהן הצהירה בשלב ההתאגדות. אם יש מטרות שאינם מקודמות העמותה נדרשת לקדמן או לחילופין לבקש את מחיקתן או שינויין כדי לעמוד בחובת האמונים למטרות.
[5] עמותה צריכה לנצל את מלוא נכסיה לצורך קידום מטרותיה. בהתאם יש להמנע ממצב בו העמותה צוברת נכסים/מזומנים בחשבון הבנק שלה מבלי שהיא עושה בהם שימוש לקידום מטרותיה.
[6] בוצעה חלוקה אסורה, יראו כל מי שהיה חבר ועד במועד החלוקה כמי שהפר את חובת אמוניו, אלא אם כן הוכיח אחד מאלה: (1) שהתנגד לחלוקה האסורה ונקט את כל האמצעים הסבירים כדי למנעה (פעילות אקטיבית למניעתה של החלוקה האסורה); (2) שבנסיבות הענין, לא ידע ולא היה עליו לדעת על החלוקה האסורה (כמו במקרה של מעילה שעל אף אמצעי זהירות שננקטו, לא התגלתה) (סעיף 34ד לחוק העמותות).
[7] ראו ס’ 8(כ) לנוהל שר האוצר להגשת בקשות לתמיכה מתקציב המדינה ולדיון בהן לפי חוק יסודות התקציב, התשמ”ה-1985 (להלן: “נוהל שר האוצר”).
[8] ס’ 8(כג) לנוהל שר האוצר; עמ’ 60 לחוברת הנחיות להתנהלות עמותות בהתאם לחוק העמותות, התש”ם-1980.